למה לנצח..
הרב יניב חניאיאבתשפה04/08/2025
שאלה:
שלום. בתשעה באב קראנו קינות. והתבוננתי כמה פעמים כתוב בהם (וגם בפסוקים..) שעם ישראל אומר לקב"ה "זכור שכך וכך... " ונשמע כאילו הוא בר שכחה... ואני ממש לא יודע איך להתיחס למילים האלו. שאת ועוד כשאומרים (דברי ירמיה במגילת איכה) למה לנצח תשכחינו.... והרי אין שכחה לפני כסא כבודיך... ועוד בוודאי שברגע שיהא לנו זכות ליגאל אנחנו ניגאל.. אז מה הלשון הזה שהוא.בדרך. הפשט כעין תביעה וטינה "נו.... למה לנצח!!?. אשמח לקבל תשובה תודה מראש על עבודתכם הנפלאה.
תשובה:
התשובה היותר פשוטה לשאלה היא שדברים אלו נאמרים מנקודת המבט של האדם. כמו שיש בתנ"ך תיאורים רבים ש"מאנישים" את הקב"ה... כמו שמזכירים לעיתים את יד השם וכדומה...כך הדברים והמילים הללו מתארים תחושה של האדם- אנחנו מרגישים שזה נצח. ואולי, אכן, מנקודת מבט אנושית, זה נצח. הסבל הלא נגמר, החורבנות, הביזיונות וכדומה... הופכים את זה לנצח.
יש לכך גם מקורות בתורה עצמה... כלומר לדוגמא הביטוי שעבד נרצע עובד ל"עולם". זה לא הכי מדוייק. הוא עובד עד היובל... אבל מבחינת האמירה, התחושה, הרצון, זה לעולם.
כמו שבני ישראל היו בפועל במצריים פחות מארבע מאות שנה... אבל מבחינת קושי השיעבוד, הסבל, וכדומה... זה היה 400 שנה. ועוד.
כך שהתץושבה הראשונה היא שאנו מדברים על התחושה שלנו... והתחושה שלנו, של הנביאים, היא שמדובר בנצח. והעובדה שמבחינת הקב"ה מדובר ביום או יומיים, לא משנה את עוצמת הסבל.
הנקודה השניה היא שהאדם הוא בר חלוף... ומנקודת מבט של מי שמת, שחולף, שסובל בשביל העתיד... הגאולה לא באה כשהוא מת (כמובן שזה יתוקן בתחיית המתים, אבל נניח לזה כרגע). חכמים מדגישים שרק שלושה נקראו אבות, ויש רבים שמפרשים שהכוונה היא שהאבות הם כאלה שחיו רק בשביל העתיד. ולא חשו בכלל את ההווה. ולכן, למי שסובל עכשיו את חורבן, ורק בעוד 2000 שנה יבוא מזור לסבלו... אז מבחינתו זה נצח.
כמובן, בסופו של דבר אמור לבוא מצב של אודך השם כי אנפת בי". אבל ליחידים, שמתו בדרך (כמטפורה), זה נצח.
הנקודה השלישית אולי יותר קשה להסברה, אבל במחינה מסויימת הסבל הוא אכן נצח עד התיקון. יש בתורה הפנימית ש"אם ההתחלה טובה, והסוף טוב", ממילא האמצע גם טוב. לומדים את , בין היתר, מכך ששומע, נתחרש ואחר כך חזר לשמוע, נחשב פיקח לכל אורך הדרך מבחינה הלכתית בנקודות מסויימות.
אז לפי זה, כל עוד לא בא הטוב הסופי, הסבל הוא אין סופי. כשיבוא הטוב, כל האמצע ישתנה... אבל כל עוד הוא לא בא. הסבל הוא נצחי. ונשכחנו לנצח.
תשובות נוספות בנושא-
כמה כבר אפשר לחכות לגאולה?
ההמתנה הארוכה מידי לגאולה של עם ישראל יכולה, בעיקר בערב תשעה באב, לעורר לא רק תחושת המתנה אלא גם קנאה ב"מהירות" שבה קרו הדברים בזמן התנ"ך. שם, נדמה תמיד, הישועה באה מהר, בצורה חד משמעית ובלי שמחכים יותר מידי. חשוב לזכור שהמתנה של שבעים שנה אחרי חורבן בית ראשון כמעט מוטטה את הצפיה!
נראה שלנושא זה מתייחס המדרש כאשר הוא דורש את ההבטחה המפורשת למשה "ראה החילותי תת לפניך את סיחון כו'" הקושי בפסוק לכאורה ברור- למה הכוונה "ראה החילותי"? מתי הקב"ה התחיל לתת את סיחון לפני עם ישראל? על כך עונה המדרש- "תוחלת ממושכה מחלה לב...", מדבר בישועה העומדת לבוא... תוחלת ממושכה זה פרעה שהיה משה מביא עליו מכות ועל כל מכה ומכה היו ישראל סבורים שמשלחן, ועץ חיים תאווה באה זה מלחמות סיחון ועוג, שאמר לו הקב"ה מיד ראה החילותי תת לפניך.". ישנם שני סוגים של הבטחה לישועה- אחת כללית, רחוקה ולא באה מיד ואחת קרובה ומיידית. ובתורה יש את שני הסוגים- המתנות שגרמו למחלות לב והמתנות שבהן התאווה באה מיד. המדרש מסביר את הביטוי ראה החילותי כסיפוק התאווה לגאולה מיד, לא רק שלא תמתינו, אלא "ראה החילותי" כבר לתת.
המחלוקת בין הרב למתנגדים
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
אהבה לעומת יצר
טוב, זו בהחלט שאלה מפתיעה. ברוב השאלות ששואלים באתר השאלה היא הפוכה כמעט.
חכמים מספרים סיפור, מפורסם, שבשלב מפורסם חכמים ניסו ל"בטל" את היצר הרע של עריות. הם צמו כמה ימים וביטלו את היצר הרע, ואז חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה בת יומה ולא מצאו, עד שנאלצו להחזיר את היצר לעולם.
הסיפור הזה בא להמחיש שליצר יש צורך גדול בעולם- עניינו הוא להביא המשכיות לעולם וכן לקשור בין איש לאשתו ועוד... כלומר- ליצר יש תפקיד חשוב וחיוני, שלא ניתן לוותר עליו.
מצד שני הוא בהחלט יצר- כלומר- הוא יכול להוביל למקומות לא חיוביים, למשיכות לא חיוביות ובעיקר- לגרום לנו ל"אבד את הראש" ולעשות בו שימוש לרעה. קורה לנו מה שקורה לאדם עם הרבה מאוד יצרים חיוביים אחרים, כמו יצר האכילה וכו'... שאנחנו מציבים את היצר, את ההנאה הרגעית, מעל הכל, ואז היצר הופך להיות לרעה. ה"בעיה" עם יצר המין ויצר האכילה היא הנחיצות שלהם, שניהם מאוד מאוד נחוצים, ואי אפשר בלעדיהם- שהרי אנחנו לא יכולים להפסיק לאכול והאנושות איננה יכולה לוותר על הזוגיות והמשפחתיות... והם טבועים עמוק בקרבנו. ולכן- אין לנו כמעט כלי שבו נוכל לדעת "מתי זה מספיק". בספרים הפנימיים זה מתואר בעיקר לגבי האכילה ולפי ספרים אלו כמעט ולא יתכן לנצח בקרב האכילה, ואדם תמיד, אבל תמיד, יאכל יותר מידי. ביצר האישות זה קצת יותר מוגדר, אולם אנחנו רואים שהעולם בהחלט לא יודע איך להתמודד איתו. ופעמים רבות שמים את היצר במעלה חשובה ועליונה יותר מאשר הצורך האמיתי.
הרב קוק גם מסביר שביצר זה טמון צורך אנושי עמוק ומרכזי- הצורך בהמשכיות ובנצחיות... לאדם יש בעיה וקושי גדול עם הארעיות שלו, והוא חש שילידת ילדים ודורות נוספים היא דרך להיכנס לחיי הנצח. ובתוך תוכו היצר הזה הוא הבטחה לנצחיות. ולכן הוא גם חזק כל כך.
במילים אחרות- מטרת היצר היא לתמוך בזוגיות (ובעוד כמה דברים אחרים) ולא לבוא על חשבון הזוגיות, אולם הבעיה היא שהאדם מציב אותו כמטרה בפני עצמה... כל עוד נעשה שימוש ביצרים ונוביל אותם לחיינו שלנו, הוא יהיה כלי חשוב לטובה.
טוב, זו בהחלט שאלה מפתיעה. ברוב השאלות ששואלים באתר השאלה היא הפוכה כמעט.
חכמים מספרים סיפור, מפורסם, שבשלב מפורסם חכמים ניסו ל"בטל" את היצר הרע של עריות. הם צמו כמה ימים וביטלו את היצר הרע, ואז חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה בת יומה ולא מצאו, עד שנאלצו להחזיר את היצר לעולם.
הסיפור הזה בא להמחיש שליצר יש צורך גדול בעולם- עניינו הוא להביא המשכיות לעולם וכן לקשור בין איש לאשתו ועוד... כלומר- ליצר יש תפקיד חשוב וחיוני, שלא ניתן לוותר עליו.
מצד שני הוא בהחלט יצר- כלומר- הוא יכול להוביל למקומות לא חיוביים, למשיכות לא חיוביות ובעיקר- לגרום לנו ל"אבד את הראש" ולעשות בו שימוש לרעה. קורה לנו מה שקורה לאדם עם הרבה מאוד יצרים חיוביים אחרים, כמו יצר האכילה וכו'... שאנחנו מציבים את היצר, את ההנאה הרגעית, מעל הכל, ואז היצר הופך להיות לרעה. ה"בעיה" עם יצר המין ויצר האכילה היא הנחיצות שלהם, שניהם מאוד מאוד נחוצים, ואי אפשר בלעדיהם- שהרי אנחנו לא יכולים להפסיק לאכול והאנושות איננה יכולה לוותר על הזוגיות והמשפחתיות... והם טבועים עמוק בקרבנו. ולכן- אין לנו כמעט כלי שבו נוכל לדעת "מתי זה מספיק". בספרים הפנימיים זה מתואר בעיקר לגבי האכילה ולפי ספרים אלו כמעט ולא יתכן לנצח בקרב האכילה, ואדם תמיד, אבל תמיד, יאכל יותר מידי. ביצר האישות זה קצת יותר מוגדר, אולם אנחנו רואים שהעולם בהחלט לא יודע איך להתמודד איתו. ופעמים רבות שמים את היצר במעלה חשובה ועליונה יותר מאשר הצורך האמיתי.
הרב קוק גם מסביר שביצר זה טמון צורך אנושי עמוק ומרכזי- הצורך בהמשכיות ובנצחיות... לאדם יש בעיה וקושי גדול עם הארעיות שלו, והוא חש שילידת ילדים ודורות נוספים היא דרך להיכנס לחיי הנצח. ובתוך תוכו היצר הזה הוא הבטחה לנצחיות. ולכן הוא גם חזק כל כך.
במילים אחרות- מטרת היצר היא לתמוך בזוגיות (ובעוד כמה דברים אחרים) ולא לבוא על חשבון הזוגיות, אולם הבעיה היא שהאדם מציב אותו כמטרה בפני עצמה... כל עוד נעשה שימוש ביצרים ונוביל אותם לחיינו שלנו, הוא יהיה כלי חשוב לטובה.
שכינתו
זו שאלה מורכבת מאוד שנוגעת להמון המון יסודות אמונה עמוקים שצריכים ללמוד בצורה מקיפה ואיטית, זה בהחלט לא משהו של תשובה קלה וגמרנו. אבל העיקרון הוא שהשכינה היא שניהם, היא גם גבר, שבאופן רוחני הוא לאו דווקא "חזק, דומיננטי, גברי", אלא יותר החלוקה היא בין משפיע למושפע, בין נותן זרע למטפח ומפתח זרע... והשכינה יכולה להיות מתוארת משתי הצדדים, היא כוללת ומכילה את שניהם. תלוי בתפקיד ובהקשר של אותו רגע ואותו זמן (במובן של מן כפי שאנחנו רואים אותו, כי הרי למעלה אין זמן, כמובן).
אותו דבר לגבי המשיח- יש לו המון תפקידים, שחלקם קשור לפיתוח הוולד והלידה ולכן הוא מתואר כך במקרים ובזוויות מסויימות.
זה אחד הדברים שהכי קשה להתרגל אליהם בלימוד תורה- הזוויות והבחינות השונות שיכולות להיות מתוארות על אותו עניין.
זו שאלה מורכבת מאוד שנוגעת להמון המון יסודות אמונה עמוקים שצריכים ללמוד בצורה מקיפה ואיטית, זה בהחלט לא משהו של תשובה קלה וגמרנו. אבל העיקרון הוא שהשכינה היא שניהם, היא גם גבר, שבאופן רוחני הוא לאו דווקא "חזק, דומיננטי, גברי", אלא יותר החלוקה היא בין משפיע למושפע, בין נותן זרע למטפח ומפתח זרע... והשכינה יכולה להיות מתוארת משתי הצדדים, היא כוללת ומכילה את שניהם. תלוי בתפקיד ובהקשר של אותו רגע ואותו זמן (במובן של מן כפי שאנחנו רואים אותו, כי הרי למעלה אין זמן, כמובן).
אותו דבר לגבי המשיח- יש לו המון תפקידים, שחלקם קשור לפיתוח הוולד והלידה ולכן הוא מתואר כך במקרים ובזוויות מסויימות.
זה אחד הדברים שהכי קשה להתרגל אליהם בלימוד תורה- הזוויות והבחינות השונות שיכולות להיות מתוארות על אותו עניין.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא אמונה
מוצרים
