למה לנצח..

תשובה:

התשובה היותר פשוטה לשאלה היא שדברים אלו נאמרים מנקודת המבט של האדם. כמו שיש בתנ"ך תיאורים רבים ש"מאנישים" את הקב"ה... כמו שמזכירים לעיתים את יד השם וכדומה... 
כך הדברים והמילים הללו מתארים תחושה של האדם- אנחנו מרגישים שזה נצח. ואולי, אכן, מנקודת מבט אנושית, זה נצח. הסבל הלא נגמר, החורבנות, הביזיונות וכדומה... הופכים את זה לנצח.

יש לכך גם מקורות בתורה עצמה... כלומר לדוגמא הביטוי שעבד נרצע עובד ל"עולם". זה לא הכי מדוייק. הוא עובד עד היובל... אבל מבחינת האמירה, התחושה, הרצון, זה לעולם.

כמו שבני ישראל היו בפועל במצריים פחות מארבע מאות שנה... אבל מבחינת קושי השיעבוד, הסבל, וכדומה... זה היה 400 שנה. ועוד.

כך שהתץושבה הראשונה היא שאנו מדברים על התחושה שלנו... והתחושה שלנו, של הנביאים, היא שמדובר בנצח. והעובדה שמבחינת הקב"ה מדובר ביום או יומיים, לא משנה את עוצמת הסבל.

הנקודה השניה היא שהאדם הוא בר חלוף... ומנקודת מבט של מי שמת, שחולף, שסובל בשביל העתיד... הגאולה לא באה כשהוא מת (כמובן שזה יתוקן בתחיית המתים, אבל נניח לזה כרגע). חכמים מדגישים שרק שלושה נקראו אבות, ויש רבים שמפרשים שהכוונה היא שהאבות הם כאלה שחיו רק בשביל העתיד. ולא חשו בכלל את ההווה. ולכן, למי שסובל עכשיו את חורבן, ורק בעוד 2000 שנה יבוא מזור לסבלו... אז מבחינתו זה נצח.

כמובן, בסופו של דבר אמור לבוא מצב של אודך השם כי אנפת בי". אבל ליחידים, שמתו בדרך (כמטפורה), זה נצח.

הנקודה השלישית אולי יותר קשה להסברה, אבל במחינה מסויימת הסבל הוא אכן נצח עד התיקון. יש בתורה הפנימית ש"אם ההתחלה טובה, והסוף טוב", ממילא האמצע גם טוב. לומדים את , בין היתר, מכך ששומע, נתחרש ואחר כך חזר לשמוע, נחשב פיקח לכל אורך הדרך מבחינה הלכתית בנקודות מסויימות. 

אז לפי זה, כל עוד לא בא הטוב הסופי, הסבל הוא אין סופי. כשיבוא הטוב, כל האמצע ישתנה... אבל כל עוד הוא לא בא. הסבל הוא נצחי. ונשכחנו לנצח.